<h1>תורת הבית הקצר לרשב"א בית ששי שער ראשון</h1>
<h2>דף קו.</h2>
האוכל פירות או בשר או גבינה או ירקות אינו צריך נטילת ידים, וכל הנוטל ידיו להם אינו אלא מגסי הרוח. בד"א בשאכלן בפני עצמן אבל [אם] טבלן במשקין או שנשרו במים, ועוד המים עליהם צריך נטילת ידים שכל דבר שטיבולו במשקה צריך נטילת ידים.
השותה כוס של יין או של שאר משקין, יראה לי שצריך ליטול ידו אחת אותה שנוטל בה את הכוס, שמא יגע במשקין שבכוס. וכן האוכל כעכין וכיוצא בהן לתענוג, ואינו קובע סעודתו עליהן, נוטל ידו אחת ודיו.
כל האוכל פת צריך ליטול ידיו תחלה שנאמר והתקדשתם אלו מים ראשונים. ואחר סיום אכילתו צריך לרחוץ ידיו שנאמר והייתם קדושים, אלו מים אחרונים. דברים אלו מדברי סופרים הם, אלא שסמכו אותן על המקרא. ועיקר מים ראשונים מצוה ומשום סרך תרומה, ואחרונים חובה להשמר מן הנזק רגיל הוא אדם לאכול אחר סעודתו מלח או [לאכול] דברים שיש בהם מלח, ויש קורטין של מלח עזה מעורבין במלח, ומסמא את העינים, ולפיכך צריך לרחוץ ידיו להעביר [את] רעת המלח. עד איזה פרק צריך ליטול את ידיו, בראשונים עד הפרק שהוא סוף הכף המחובר לקצה הזרוע. ויש אומ' שאינו צריך כי אם עד סוף פיצול האצבעות, שהוא סוף הפרק שהאצבעות מתחברות אל הכף. והראשון נראה לי עיקר. בד"א למים ראשונים, אבל למים אחרונים יראה [לי] שאין צריך רק עד פרק שני של אצבעות, שאין מגיע למעלה משם לכלוך המאכל, וכן ראיתי [גם] לאחד מגדולי המורים.
